החלטה בתיק ע"מ 2835/07

העורר נעצר ביום 11.02.07, ושלושה שבועות לאחר מכן, ביום 04.03.07, הוגש נגדו כתב אישום, אשר מייחס לו עבירה של קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה, ועבירה נוספת של ניסיון סחר בציוד מלחמתי. בימ"ש קמא הורה על מעצרו עד תום ההליכים, לאחר שקיבל את עתירת התביעה ודחה את התנגדות ההגנה. על החלטה זו לא הוגש ערר.

מעיון בתיק של בימ"ש קמא עולה כי ביום 28.03.07 התקיימה ישיבת הקראה ראשונה, והסנגור ביקש לקבל זכ"דים של השב"כ וכתבי אישום של עדי התביעה. ביהמ"ש ציין בהחלטתו כי אם יפנה לתביעה כמקובל וייענה בשלילה, עליו להגיש בקשה מתאימה אשר תידון בישיבה שלאחר מכן, שנקבעה ליום 09.05.07. במועד זה ציינה הסנגורית כי קבלה את החומר הנוגע לשני עדי תביעה אולם טרם קיבלה את החומר של עד תביעה 4. ביהמ"ש הורה לתביעה לערוך בירור מיידי בעניין זה, וקצב 10 ימים להשלמת הבירור ולהעברת החומר הנותר. ביום 13.05.07 הגישה הסנגורית בקשה לעיון מחדש במעצרו של העורר, ושלושה ימים לאחר מכן, הודיעה התביעה לסנגורית, כי אכן התקבל חומר הנוגע לעד תביעה 4 והוא עומד לעיונה.

למחרת, ביום 17.05.07 התקיים הדיון בעתירת הסנגורית לעיון מחדש במעצר, כאשר טענתה העיקרית היא שהעיכוב המתמשך בהעברת חומר החקירה לידי ההגנה מקים טענה של הגנה מן הצדק, אשר יש בה כדי להצדיק את שחרורו של העורר מן המעצר. עוד טענה הסנגורית כי חומר החקירה החדש שהגיע לידיה מכרסם בעוצמת הראיות, וכי מדובר גם במסוכנות מוחלשת, נוכח העובדה שהעורר נעצר 5 חודשים לאחר הקשר שבסופו של דבר לא יצא לפועל, ובמהלך אותה תקופה לא נטען כי סיכן את ביטחון האזור. בימ"ש קמא, בהחלטה מפורטת ומנומקת היטב, דן בטענותיה של הסנגורית והחליט לדחותן. מכאן הערר שבפני.

בדיון בפני, שבה הסנגורית על הטענות שטענה בבימ"ש קמא, וציינה כי מדובר במנהג פסול של התביעה, שנמנעת כדבר שבשגרה מלהעביר במועד חומר חקירה שקשור לשב"כ. הסנגורית טענה כי מדובר בחומר שאין מחלוקת לגביו שהוא חומר חקירה, ולכן לא נקטה בהליכים לפי סעיף 74. לטענתה, העיכוב המתמשך בניהול המשפט, כתוצאה ממחדליה של התביעה בהעברת חומר החקירה, יש בו כדי לבסס טענה של הגנה מן הצדק, ולהביא לשחרורו של העורר ממעצר. לעומת זאת, לטענת התביעה, אף שנפלה טעות בעניין חומר החקירה של עד תביעה 4, אשר תוקנה לאחר שהתגלתה, אין עילה שמצדיקה עיון מחדש במעצר, ולכן אין מקום להתערב בהחלטתו של בימ"ש קמא.

שקלתי את טיעוני הצדדים, ועיינתי עיין היטב בהחלטתו של בימ"ש קמא. אכן נפלה תקלה בהתנהלותה של התביעה ביחס לחלק מחומר התביעה, אולם לא הוכח כי מדובר במדיניות מכוונת של התביעה. נהפוך הוא, מתיאור האירועים לעיל עולה כי לאחר שנתגלתה התקלה בעניין החומר הנוגע לעד תביעה 4, היא תוקנה במהרה, במסגרת הזמן שקצב לכך בימ"ש קמא. התובעת אף ציינה כי ככלל עם הגשת כתב אישום, עומד לעיון ההגנה כל החומר הנוגע לנאשם לרבות זכ"דים של השב"כ, אם יש כאלה,  אלא שלעיתים נדרש זמן מה כדי להמציא חומר חקירה שאינו תחת ידי התביעה. כך נהגה התביעה גם במקרה שלפנינו, ולמעט אותה תקלה ביחס לעד תביעה 4, אשר תוקנה כאמור סמוך לגילויה, לא מצאתי כי נפל פגם של ממש בהתנהלותה.     

כידוע עילה לעיון מחדש קמה "אם נתגלו עובדות חדשות או נשתנו נסיבות, לרבות חלוף הזמן מיום מעצרו" של העצור, כלשון סעיף 78(יא)(1) לצו בדבר הוראות ביטחון. בנסיבות שלפנינו, לא מצאתי כי בפרק הזמן שחלף מאז ההחלטה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, נתגלו עובדות חדשות, או נשתנו נסיבות שיש בהן כדי להשפיע על המשך מעצרו. לדברי הצדדים, ישיבת הוכחות ראשונה במשפטו של העורר אמורה הייתה להתקיים ביום 04.07.07, היינו 4 חודשים מיום הגשת כתב האישום, כאשר עד למועד זה התקיימו כבר שתי ישיבות להקראה. מדובר בהתנהלות סבירה של המשפט, ואינני סבור כי מדובר בהתמשכות יתרה של ההליכים. כעולה מכתב האישום, אין מדובר במשפט מסובך, וחזקה על בימ"ש קמא כי יעשה כל שניתן כדי לסיימו במהרה.

בנסיבות אלה, לא מצאתי כל בסיס לטענתה של הסנגורית אודות הגנה מן הצדק. השופט הנכבד קמא דן כראוי בטענותיה של הסנגורית, ומסקנתו כי העבירות המיוחסות לעורר מבססות עילה מובהקת של מסוכנות אשר אינה מאפשרת את שחרורו מן המעצר מקובלת גם עלי. לפיכך לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו. הערר נדחה.  

ניתנה היום, 5 ביולי 2007, י"ט בתמוז התשס"ז, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: